<h1>שו"ת מיוחסות לקדמון אחד מאיטליה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
אם ישאלך אדם מי הוא כשר לשחוט לכתחילה. תשיב לו מי שהוא בן ברית, והוא מחוייב במצוות להוציא אחרי' ידי חובתם, ואפי' אם הוא קטן ושלא הגיע לחינוך והוא בן דעת מותר לאכל משחיטתו, לבד אם הוא מומחה, או אם אינו מומחה כגון שהיו אחרים רואין אותו, שחיטתו כשירה. פירש רב שמואל בן חפני הכהן ז"ל יש בני ברית והם גדולים ואעפ"כ שחיטתן פסולה. ואלו הן. עבד ואשה וסריס, וזקן משמונים שנה ומעלה, ואבל, ושיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך. ולא נראו דבריו לרבינו שבתי ז"ל והשיב לו ראיות נכוחות וזה לשונן. למה שחיטת אבל פסולה. אי משום דטריד הא קיימא לן דלא בעינן כוונה בחולין. ועוד למה יהא שחיטת זקן משמונים שנה ומעלה וסריס וחולה פסולה, אם תאמר משום שאין להם כח הלא קטן בן דעת שחיטתו כשירה אם הוא מומחה, ואם כן למה נשתנו מקטן בן דעת, הלא קטן נמי אין לו יכולת כגדול, ולא אילו בלבד שחיטתן כשירה אלא אפי' עבד ואשה שחיטתן כשירה, ששנינו במשנתינו שהשחיטה כשירה בנשים בעבדים ובטמאים. ולי נראה כי באבל וסריס ועבד ואשה נראין דבריו של רבי שבתי דודאי שחיטתן כשירה. אבל בזקן משמונים שנה ומעלה לא נראו דבריו, דזקן אין לו כח אלא הוא נבעת ונחרד, ומפני הביעות והחרדה אינו שוחט בטוב, כי שמא יפול הסכין מידו ויעשה שהיה. אבל קטן שהגיע לחינוך יש לו כח, כיון שהוא בן י"א שנה, דהכי תנן ר' יוחנן אמר [יומא פ"ב ע"א] בן י"א שנה מחנכין אותו למצוות בן י"ב שנה משלימין אותו מדאורייתא והלכתא כוותיה. ועל כן לא נראו דבריו בזקן ושחיטתו פסולה. אי"א [—אם ישאלך אדם] שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך שחיטתו כשירה אי לאו. תשיב לו שחיטתו פסולה אם אין אחרים רואין אותו, מכיון שאינו בן דעת שמא ישהא או שמא ידרוס או שמא יחליד ולא ידע מאי עביד.
אי"א [—אם ישאלך אדם] חרש שוטה וקטן מותרין לשחוט לכתחילה כשאחרים רואין אותן אי לאו. תשיב לן מותרין בדיעבד אבל לכתחילה לא ואפי' אחרים רואין אותן משום דמועדין הן לקלקל. אי"א [—אם ישאלך אדם] קטן בן דעת שחיטתו כשירה אי לאו. תשיב לו שחיטתו כשירה אם יודע הלכות שחיטה ואפי' אם אינו יודע ואחרים רואין אותו לבד אם הוא מתכוין לחתיכה בעלמא דלא בעינן כוונה בחולי' שיהיה דעתו וכוונתו לשם שחיטה רק שיתכוין לחתוך בשר בעלמא.
<h2>דף ג:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] כיצד נקרא מומחה וכיצד נקרא מוחזק. תשיב לו מומחה נקרא מי שיודע הלכות שחיטה, כגון איזו היא שחיטה פסולה ואיזו היא שחיטה כשירה, ויהא בקי נמי בהלכות סכין ועדיין לא הוחזק לשחוט שנים ושלושה פעמים ואעפ"כ שחיטתו כשירה לכתחלה. ומוחזק נקרא מי ששחט שנים ושלשה פעמים ויודע לאמץ את ידיו היטב בשחיטתו ואינו מתעלפה בשחיטתו שוחט לכתחילה בפני מומחה ואם עבר ושחט שלא בפני מומחה שחיטתו פסולה, דכיון דלא גמיר זמנין דשהי ודריס ולא ידע מאי קא עביד, דאמ' שמואל [להלן ט' ע"א] כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לוכל משחיטתו. ואילו הן שהיה דריסה חלדה הגרמה ועקור. ופריך בגמרא מאי קמ"ל כולהי תננהי. ומתרץ לא צריכא אלא כגון דשחט קמן חד סימן שפיר מהו דתימא מדהאי שחט שפיר אידך נמי שחט שפיר קמ"ל הא אתרמויי איתרמי ליה. ואידך דילמא שהה ודרס ולא ידע מאי עביד.
<h2>דף ד.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] ישראל שהוא משומד לאכל נבילה לתיאבון מותר לאכל משחיטתו אי לאו. תשיב לו בודקין סכין ונותנין לו ומותר לאכל משחיטתו. אבל אם לא בדקו סכין ונתנו לו אסור לוכל משחיטתו. מאי טעמא מטרח לא טרח לבדוק הסכין. אבל כשבודקין סכין ונותנין לו שחיטתו כשירה. מאי טעמא דלא שביק התירא ואכיל איסורא. אי"א [—אם ישאלך אדם] ישראל משומד אוכל נבילות להכעיס מהו לוכל משחיטתו. תשיב לו אסור לוכל משחיטתו ואפילו אם בדקו סכין ונתנו לו, מאי טעמא משום דמועד הוא לנבלה בידים, אבל אם היו אחרים רואין אותו ושחט נמי בסכין בדוקה מותר לוכל בשחיטתו. אי"א [—אם ישאלך אדם] ישראל שהוא משומד לנסך היין לע"ז או שהוא עובד ע"ז או מחלל שבתות בפרהסי' מותר לוכל משחיטתו או לאו. תשיב לו שחיטתו פסולה ונבילה ומטמאה במשא כשחיטת נוכרי, דאמרינן סתם מחשבת נכרי לע"ז שהעובד ע"ז ככופר בכל התורה. ומנלן מן התורה דכת' [במדבר ט"ו] וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה. וילפינן בהוריות [ח' ע"א] דבע"ז משתעי והמחלל שבתות בפרהסיא נמי ככופר במעשה בראשית. ואפי' בדקו סכין ונתנו לו ואפילו אחרים רואין אותו ואפי' הוא מומחה שחיטתו פסולה.
<h2>דף ח.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] ליבן סכין ושחט בו מהו. תשיב לו שחיטתו כשירה. ואין אנו חוששין שמא ישרוף הסימנין דבית השחיטה מרווח רווח וחידודה קדים לליבונה. ואמ' רבי' שבתי על זה ודוקא אם הסכין מחודד מאד אבל בסכין שפיה עבה אם ליבן ושחט בה שחיטתו פסולה לפי שזה אינו חותך אלא שורף.
אי"א [—אם ישאלך אדם] סכין חדשה של ע"ז כגון שחתך בה עצים לע"ז ואינה משמנונית דנבילות מהו לשחוט בה. תשיב לו מותר לשחוט בה בהמה בריאה משום דמקלקל הוא כי בעודה בחיים הבהמה היתה שוה יותר שהיתה עומדת לג' דברים לגדל וולדות לחרישה ולאכילה וגם גוזזין הצמר שלה. אבל מסוכנת אסור לשחוט בה משום דמתקן הוא שאם לא ישחטנה תמות וכן כששחט בהמה לצורך החולה תיקן לו בשר שיאכל ויחיה. ואסור נמי לחתוך בו בשר דמתקן הוא אבל מותר לחתוך בה כגון באטמי דקיימי לקורבנא משום דמקלקל הוא.
<h2>דף ח:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט בסכין של גוים שהיא משמנונית דנבילות מאי תקנתיה. תשיב לו כרב דאמ' קולף בית השחיטה מפני שבלעה משמנונית דנבילות. ואם יקשה לך אמאי בעי קליפה הא קיימא לן [ע"ז ס"ח ע"ב] נותן טעם לפגם מותר, והא נמי נותן טעם לפגם (אלא היכא דלא) הוא תשיב לו לא אמרינן נותן טעם לפגם אלא היכא דלא איפשר לתקנתא. אבל היכא דאיפשר לתקנתא כי הכא עבדינן. ועוד יש להשיב דאע"ג דאמרינן נותן טעם לפגם מותר כי חיישינן לגיעול בר יומא הכא נמי חיישינן לגיעול סכין בן יומו משום הכי בעי קליפה. ותמה רבי' שבתי בדבר זה ואמר, דמכיון דקיימא לן דבית השחיטה מרווח רווח, כדאמרינן דחידוד' קדים לליבונה ואף משום צדדין ליכא למיחש, דבית השחיטה מרווח רווח, אם כן הכא נמי לא ליבעי קליפה דמצינן למימר חידודה קדים לפליטתה. ועוד דהא אסיק תלמודא בפרק קמא דחולין גבי סכין טריפה דבית השחיט' צונן הוא. ולפי סברתי נ"ל לומ' דדילמא הוא דאמרינן הכא השוחט בסכין ישנה של גוים רב אמ' קולף, וגזרו רבנן משום סכין שפיה עבה, שאם תתיר לו את בית השחיטה לאוכלה בלי קליפה שמא ישחוט בסכין שפיה עבה ויבלע השמנונית בבית השחיטה, אבל גבי ליבון סכין אם שחט בה לא התירו אלא בסכין שאין פיה עבה אבל לא בסכין שפיה עבה, דליבון סכין מילתא דלא שכיחא הוא אלא אקראי בעלמא. ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. אבל סכין ישנה מילתא דשכיחא היא. ועל מה שאמרו דבית השחיטה צונן הוא משמע שאינו יוצא השמנונית על ידי רתיחא איכא למימר דאגב דוחקא דסכינא בלעה. אי"א [—אם ישאלך אדם] סכין ששחט בה טריפה מה דינה. תשיב לו דייה לסכין בהדחת צונן או לקנחה בסמרטוט קשה. ואם יקשה לך מיהא דאמרינ' השוחט בסכין של גוים דהתם בעי קליפה, תשיב לו היינו טעמא בסכין של גוים דסכין גופיה דאיסורא והבשר רך לבלוע אבל הכא דסכין דהתירא קשה הוא לבלוע אם לא על ידי (קליפה) רתיחא. ואע"ג דדם השחיטה [חם הואֹ] לא איכפת לן דכבר קיימא לן דבית השחיטה צונן הוא.
אי"א [—אם ישאלך אדם] כמה סכינין צריך הטבח. תשיב לו שלשה סכינין אחת ששוחט ואחת שמחתך בה בשר ואחת שמחתך בה (גבינה) [חלבים]. אי"א [—אם ישאלך אדם] סכין שחתך בה חלבים וצריך לחתוך בה בשר מאי תקנתיה. תשיב לו ידיחנו במים או יקנחנו בחתיכת בגד ישנה וקשה. דחתיכת חלבים צונן הוא וסגי לה בהכי ולכתחילה אסור לעשות כן דגזרו רבנן ואפי' לחתוך בו בשר תחילה אסור גזירה [שמא] יחתוך חלבים ואחר כך בשר. אי"א [—אם ישאלך אדם] חתך בסכין שום דבר איסור קשה והוא צונן וצריך לחתוך בו בשר מאי תקנתיה. תשיב לו ידיחנו במים או ינעיצנו בקרקע עשר פעמים ואחר כך יחתוך בו היתר. ותמה רבי שבתי ואמ' פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל איך ינקה האדם את החלב מן הבשר שהרי כשמנקה החלב אי אפשר שלא יקח בשר עם החלב וא"כ נוגע בבשר וחותכו וצריך הבשר קליפה בכל מקום שינקה הסכין. ול"נ לומר שאין צריך קליפה, שאינו בולע מן החלב מפני שהוא צונן, ואם תאמ' נדבק הוא בחוץ סגי ליה בהדחה בעלמ' וכשמנקין את הבשר מדיחין אותו בלבד. אי"א [—אם ישאלך אדם] כמה כלים צריך הטבח. תשיב לו ב' אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים. ואם יקשה לך וליתקין ליה חדא וידיח בו בשר ואחר כך חלבים תשיב לו גזירה שמא ידיח בו חלבים ואחר כך בשר.
<h2>דף ט.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] מנלן הלכות שחיטה מן התורה. תשיב לו הלכה למשה מסיני. וגם יש להם רמז מן התורה דכתי' [בראשית כ"ז] וצודה לי צידה. והיה יכול לומ' ציד בלא ה"א אלא מיכאן רמז לנו לחמש הלכות שחיטה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] שחיטה מן הצואר מנלן. תשיב לו הלכה למשה מסיני היא וחמש הלכות שחיטה נמי הלכה למשה מסיני הם.
אי"א [—אם ישאלך אדם] מה פי' הגרמה. תשיב לו רבי' שלמה פי' כמו [ב"ב פ"ח ע"ב] שוקל עין בעין נותן לו גירומיו. ורבי' שבתי פי' מלשון [מ"ב ט'] גרם המעלות, שהוא פירושו אבן שמשרטטין בו י"ב שירטוטין כנגד י"ב שעות של יום ומצל השמש מכוונין בו חכמי המלאכה את השעות. ולשון גרם כמשמעו דרגא. כמו מדרגה כלומ' מעלה כלומ' שהוציא הסכין ממקום הראוי לשחיטה והכניסו במקום הפסול. ועל כן הגרים ושחיטתו פסולה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] מה פי' עקור תשיב לו כגון שהרביץ הבהמה לשוחטה והיתה סמוכה למקום קשה ודחקה ברגלה ופשטה צוארה ונעקרו הסימנין קודם השחיטה אע"פ ששחטה שחיטתו פסולה.
<h2>דף י:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט בסכין ונמצאת פגומה מהו. תשיב לו שחיטתו פסולה. דחיישינן שמא בעור נפגמה ושחט הסימנין בפגם. אבל לא בדקה לאחר שחיטה ושיבר בה עצמות ואחר כך בדקה ונמצאת פגומה חיישינן שמא בעצם ששיבר בה נפגמה ושחיטתו כשירה. אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט בהמות הרבה ולא בדק הסכין בין בהמה לבהמה ואחר כך בדקה ונמצאת פגומה מהו. תשיב לו כלן אסורות ואפי' קמייתא אסור בעור שבראשונה נפגמה. אי"א [—אם ישאלך אדם] בדק סכין ושחט בה ולאחר שחיטה שכח ולא בדקה או נאבדה הסכין ואינה לפנינו לבודקה מהו. תשיב לו שחיטתו כשירה דיש לתלותה בחזקת יפה שהרי בדקה מתחילה. ואם יקשה לך מיהא דאמרינן [לעיל ט' ע"א] לא בדק בסימנין אחר שחיטה שהיא נבילה, אף הכא נמי תהא נבילה תשיב לו לא דמי האי לבדיקת הסימנין, דהכא בדקה מתחילה ואמרינן אוקי מילתיה אחזקיה. אבל התם בסימנין לא היתה להם מתחילה חזקת היתר ועל כן אמרינן שהשחיטה נבילה.
<h2>דף יב.</h2>
ועוד למה אנו בודקין ריאה של בהמה מכל י"ח טריפות. תשיב לו מפני שטרפות הריאה מילתא דשכיחא אבל הנך לא שכיחי ועוד הריאה שהיא מוחזקת בטריפות בודקין לה והנך חזוקי איסורא לא מחזקינן.
אי"א [—אם ישאלך אדם] ישראל ששחט והלך לו ולא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר מה הוא לוכל אותה השחיטה תשיב לו אותה השחיטה מותרת דחשבינן ליה מסתמא מומחה, דקיימא לן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. דהכי אמרינן בגמרא האומ' לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט חזקתו שחוט, ומסיק התם דלמא אניש אחרינא שמע ואזיל ושחט. אלמא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. ודוקא דידע לן דישראל הוה. אבל אי מספקא לן בין ישראל לגוי הוויא נבילה וכגון דבדיקנא לה לבהמה ואשכחן דשחטה שפיר אבל אי אשכחן לשחיטה שום פסלות אסור לאוכלה. ואם יקשה לן מיהא דאמ' רב הונא [לעיל ט' ע"א] בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לה במה נשחטה דקיימא לן דהלכתא הכי. התם דאתליד ספק טריפות בבהמה כגון שלא בדק הסימנין ואינו יודע אם שחטן כולן אי לא. ועל כן אמרו עד שיוודע לך במה נשחטה דאמרי' בחזקת איסור עומדת. ולא שייך למימר חזקה אלא בדבר הספק דנימא הועמד דבר על חזקתו. אי"א [—אם ישאלך אדם] מי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו. והלך ומצאן שחוטין כדרכן בחוץ או באשפה ומכירן בטביעות עין מותרי' הן לאוכלם אי לא. תשיב לו מותרין באכילה, דיש לומר יהודי גנבם ושחטם והיה ירא פן יוודע וישלם ד' וה' ועל כן השליכם בחוץ, הואיל ומכיר בהן כשרים. דהא ר' חנינה מצא גדי שחוט בין טבריא לצפורי והתירו ואין לחוש על השוחטו שמא היה הדיוט דכבר קיימא לן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן.
<h2>דף יג.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] שחיטת הנוכרי פסולה או נבילה תשיב לו שחיטתו נבילה. דסתם מחשבת נוכרי לע"ז וע"ז מטמאה במשא כנדה, שנ' [ישעיה ל'] תזרם כמו דוה צא תאמ' לו.
<h2>דף יג:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט בלילה וכן הסומא ששחט מהו. תשיב לו שחיטתו כשירה בדיעבד אבל לכתחילה צריכין אור. וכן הסומא ששחט בדיעבד ואחרים רואין אותו שחיטתו כשירה, כי מכיון שהוא מומחה במשמוש ידיו מרגיש.
<h2>דף טו:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט בשבת לצורך החולה שחלה מבעוד יום מותר לבריא אי לא. תשיב לו מותר לבריא באומצא פי' בשר חי בלא מליחה, שהרי כששחט על דעת החולה שחט ואי איפשר לכזית בשר בלא שחיטה, אבל המבשל למי שחלה בשבת אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו.
אי"א [—אם ישאלך אדם] מגל יד שיש לה שני פיות האחד חלק כסכין והאחר יש בו פגימות הרבה ושחט בצדו היפה שאין בה פגם מהו. תשיב לו שחיטתו כשירה בדיעבד אבל לכתחילה לא דלמא אתי למעבד באידך גיסא. פי' רבי' שלמה ז"ל מיהא שמעינן דבסכין פגומה ויש לו לשחוט מן הפגם ולמעלה אסור לשחוט בה לכתחילה דהא הכא גזרינן משום אידך גיסא וכל שכן היכא דבההיא גופא פגומה. ואמ' רבינו שבתי ז"ל כי טועים הם הקושרים חוט של פשתן על פי הפגם ושוחטין לכתחילה, שאין זה דיעבד אלא מזיד וחייב מכת מרדות, שכל דבר שגזרו חכמים שלא לעשותו בידיעתו והזיד ועשהו חייב חטאת, ועל כיוצא בזה אמ' [ברכות ד' ע"ב] כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, אבל אם שגג ושחט בה פטור, ובין הזיד ובין שגג שחיטתו כשירה והשוחט דיעבד משמע ולא לכתחילה. מדתני בברייתא דשחיטת חולין השוחט בסכין פגומה שחיטתו כשירה. וגרסינן בתוספתא דשחיטת חולין [פ"א ה"ג] סכין שיש בו פגימות הרבה נידון כמגירה אבל אם יש בין פגימה לחברתה כמלא שני צוארים שחיטתו כשירה. וחוזר אני לומ' דאין לסמוך על התוספתא, דגרסינן בירושלמי דפיאה פרק ואילו מפסיקין לפיאה [ה"ד] אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד ולפי סברת דעתי נ"ל לומ' שאינם טועים הקושרים חוט של (משיכה) [משיחה] על פי הפגם ושוחטין דהיכא דגזרו רבנן משום אידך גיסא היכא דליכא תקנתא אבל היכא דאיכא תקנתא ליכא למיחש שמא ישחוט במקום הפגימה. שחוט של (משיכה) [משיחה] הוא קשור על הפגימה וגם אוחז את הפגימה מלקרוע את הסימן ואינו יכול לשחוט במקום הפגימה. ואם אין לו משחזת לתקן הפגימה או יש לו ואינו יכול לתקנה אם לא תתיר לו לקושרו בחוט שמא ישחוט עם הפגימה בעבור הדחק שלו וכיון שיכול לעשות תקנה מותר. אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט במגל קציר דרך הליכתה ששיניה כפופות לצד הקתא מהו. תשיב לו שחיטתו פסולה גזירה שמא ישחוט דרך הליכתה ואחר כך יבוא לשחוט דרך הובאתה. אבל אם הוחלקו שיניה הרי הוא כסכין ובמגירה בין כך ובין כך פסולה.
בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה פי' סימונא דאגמא דהיינו עשב הגדל באגמים והוא רחב וכשהוא יבש חותך ואין קסמין נבדלין הימנו ומותר לשחוט בו אבל בקרומית הקנה שלנו אסור לשחוט בו דקסמין נבדלין הימנו. אי"א [—אם ישאלך אדם] דבר תלוש ולבסוף חברו כגון סכין וכיוצא בו מותר לשחוט בו אי לא. תשיב לו לכתחילה אסור ובדיעבד מותר.
<h2>דף טז:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] נעץ סכין בכותל ושחט בה מהו. תשיב לו שחיטתו כשירה. בד"א כשהסכין למעלה וצואר בהמה למטה אבל אם הסכין למטה וצואר הבהמה למעלה יש לחוש שמא מכובד הבהמה עשה דרסה ועל כן היא פסולה ובעוף דקליל אע"ג שהעוף למעלה והסכין למטה כשר.
<h2>דף יז:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] מה פיר' אוגרת ומסוכסכת עולה ויורדת תשיב לו אוגרת משתי רוחותיה. מסוכסכת מרוח אחת והוא דקיימא ארישא דסכינא. עולה ויורדת כגון שהושחזה המאכלת ונהיה בה מקום נמוך ובחיתוכה עולה ויורדת. אי"א [—אם ישאלך אדם] אוגרת ומסוכסכת עולה ויורדת אי זה מהן כשר לשחוט. תשיב לו אוגרת אם שחט בה שחיטתו פסולה ואפי' בדיעבד, ומסוכסכת אסור לשחוט בו לכתחילה אבל בדיעבד שחיטתו כשירה. וכגון דקיימא ארישא דסכינא. עולה ויורדת מותר לשחוט בה אפי' לכתחילה. אי"א [—אם ישאלך אדם] דמיא לססאה פי' המאכלת שאין פיה חלק וגם אין בה פגימה אלא דומה לזקן השיבולת מהו לשחוט בה. תשיב לו מותר ואפי' לכתחילה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] הסכין למה הוא צריך בדיקה. תשיב לו שהפגם קורע הסימנין ולכן אנו בודקין שלא יהיה בו פגם. וגם יש לנו סמך בדברי קבלה דכתי' בשאול [ש"א י"ד] ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא תחטאו לה' לאכול אל הדם ויגישו (אליו) [כל העם] איש שורו בידו הלילה וישחטו שם, מלמד שבדק שאול את הסכין ונתן להם ואמ' להם בזה תשחטו ותאכלו ואל תאכלו על הדם. אי"א [—אם ישאלך אדם] כמה בדיקות בסכין. תשיב לו י"ב אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא בבשר ובצפורן ובהולכה והובאה עולין י"ב וז"ה בגימטריא עולה י"ב, והבית הוא שימוש המלה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] למה נאסרת הבהמה משום פגימת הסכין תשיב לו מאחר שיש בה שני עוקצין משתי רוחות מורשא קמא מחליש ומורשא בתרא בזע.
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט בסכין רע פי' שפיה עבה ואינו חותך כי אם בדוחק ואין בה פגימה כלל מהו לשחוט בה. תשיב לו אפי' מוליך ומביא כל היום כולו כשר ובלבד שלא ישהה כלל.
<h2>דף יח.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] מי ששחט ולא הראה סכינו לחכם לבודקו קודם השחיטה אלא הלך ושחט בלא בדיקת הסכין מידי חכם אחר שחיטתו מהו חייב. תשיב לו אחר שחיטתו אנו בודקין לסכינו ואם נמצאת יפה בלא פגימה משמתינן ליה משום דעבד אפיקורותא שהחציף פניו ולא הראה סכינו לחכם. אבל אם נמצאת פגומה אחר שחיטה לאלתר משמתינן ליה ומעבירינן ליה ומכריזינן אבישריה דטרפה ואפי' לגוים לא מזדבן.
אי"א [—אם ישאלך אדם] מומחה שקילקל בשחיטתו וניבלה חייב לשלם הבהמה שניבל אי לא. תשיב לו חייב לשלם אם היה לוקח שכר אבל אם לא פרע לו דמי השחיטה תחילה אינו חייב לשלם דקא עביד בחנם ופטור אבל כששוחט בשכר וקילקל שחיטתו בין במזיד בין בשוגג חייב לשלם דקיימא לן [ב"ק כ"ו ע"א] אדם מועד לעולם בין ער בין ישן בין שוגג בין מזיד אבל אם אינו מומחה ושחט ואחרים רואין אותו אפי' בלא שכר חייב לשלם.
אי"א [—אם ישאלך אדם] במה מותר לשחוט בדבר תלוש או בדבר מחובר. תשיב לו צריך לשחוט בדבר תלוש כגון סכין וכיוצא בו כגון שן האדם או של בהמה שנתלש מן הלחי ואע"פ שהוא קטן דקיימא לן [ל' ע"ב] שאם הוליך והביא אפי' באיזמל קטן שחיטתו כשירה אבל אם היו שנים מחוברים כאחת שחיטתו פסולה לפי שיש פגימה ביניהם. ודוקא בעוף שאם שחט בשן שחיטתו כשירה אבל בבהמה לא דהא בענן שיעור שני צוארין. אי"א [—אם ישאלך אדם] צפורן תלושה מותר לשחוט בה אי לא. תשיב לו מותר לשחוט בה עוף אבל לא בהמה וחיה ואם הצפורן היא מחוברת אסור לשחוט בה אפי' עוף ואפי' בדיעבד שחיטתו פסולה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] מה פי' הגרמה. תשיב לו רבי' שלמה פי' כמו [ב"ב פ"ח ע"ב] שוקל עין בעין נותן לו גירומיו. ורבי' שבתי פי' מלשון [מ"ב ט'] גרם המעלות, שהוא פירושו אבן שמשרטטין בו י"ב שירטוטין כנגד י"ב שעות של יום ומצל השמש מכוונין בו חכמי המלאכה את השעות. ולשון גרם כמשמעו דרגא. כמו מדרגה כלומ' מעלה כלומ' שהוציא הסכין ממקום הראוי לשחיטה והכניסו במקום הפסול. ועל כן הגרים ושחיטתו פסולה.
<h2>דף יט.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] מהיכן הוא מקום הראוי לשחיטה. תשיב לו משיפוי כובע ועד כנפי הריאה התחתונה. ואם הטה ידו ויצא ממקום הכשר לשחיטה לצד הראש ולא שייר בחיטי לצד הראש נעשית הגרמה ושחיטתו פסולה. אבל שייר מן החיטי לצד הראש אע"פ שגמר שחיטתו בשיפוי כובע עצמו שחיטתו כשירה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] שחט שני שלישי והגרים שליש מהו. תשיב לו שחיטתו פסולה. דבעינן כל השחיטה במקום כשר וליכא. אי"א [—אם ישאלך אדם] שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש מהו. תשיב לו שחיטתו פסולה דבענן כל השחיטה במקום כשר וליכא. אי"א [—אם ישאלך אדם] הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש מהו. תשיב לו שחיטתו פסולה ואע"ג דאיכא לדמותו בחצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא דשחיטתו כשירה מיהו כי נפקא חיותא בעינא רובה בשחיטה וליכא. וכל שכן משהגרים שני שלישי ושחט שליש שהשחיטה פסולה.
<h2>דף יט:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] שחיטה העשויה כמסרק מהו. תשיב לו כגון ששחט מעט והטה סכינו למעלה מאותו המקום וחזר ועיקם הסכין למטה מאותו המקום והשלים שחיטתו כשירה. כיון דכולה שחיטה במקום הכשר לשחיטה, דקיימא לן לא בענן שחיטה מפורעת.
אי"א [—אם ישאלך אדם] שחט במקום נקב כגון שהיה נקב בקנה והתחיל בנקב ושחט כל הקנה בעוף או הקנה והושט בבהמה שחיטתו כשירה אי לא. תשיב לו שחיטתו כשירה מדאמרינן [כ"ח ע"א] הרי שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא שחיטתו כשירה. אי"א [—אם ישאלך אדם] שחט ופגע בנקב כגון שהתחיל לשחוט בקנה ופגע באמצע הנקב מהו. תשיב לו שחיטתו כשירה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] התחיל גוי ושחט וישראל גמר את השחיטה. או שהתחיל ישראל ושחט וגמר גוי את השחיטה מהו. תשיב לו שחיטתו פסולה, אבל אם סייע הגוי לישראל בתפישת הראש או הגוף אין בכך כלום והשחיטה כשירה.
<h2>דף כ:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] מהו לשון חלדה. תשיב לו כחולדה הדרה בעיקרי בתים ונכנסת בחורים ובסדקים כך זה נעץ הסכין בין סימן לסימן או תחת צמר מסובך או תחת העור שחיטתו פסולה. ולא מבעיא אם שחט הסימן מלמטה למעלה דודאי פסולה אלא אפי' אם שחטן מלמעלה למטה פסולה. דסוף סוף נעשית חלדה.
<h2>דף כז.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] מנלן שהשחיטה מן הצואר תשיב לו הלכה למשה מסיני. וקרא דושחט למאי אתא דאיכא למידרש מיניה ממקום ששח חטיהו. להכי אתא קרא לאשמועינן דלא לשוייה גיסטרא. דהכי משמע הוצא את דמו ונקהו ותו לא. אינמי כדדרשינן אין ושחט אלא ומשך שלא ישחטנה כאדם שחותך דלעת או מקל. אי"א [—אם ישאלך אדם] כמה שיעור שחיטה שישחוט בסימנין. תשיב לו לכתחילה צריך שני סימנין בבהמה ושנים בעוף. ואם שחט רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה שחיטתו כשירה. אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט שני חצאי הסימנין בעוף ואחד וחצי בבהמה מהו תשיב לו שחיטתו פסולה. דבענן רובו של כל אחד ואחד וליכא.
אי"א [—אם ישאלך אדם] שחיטה מן הצואר מנלן. תשיב לו הלכה למשה מסיני היא וחמש הלכות שחיטה נמי הלכה למשה מסיני הם.
<h2>דף כח.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] מנלן שחיטה מן התורה ורוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה תשיב לו דכתי' [דברים י"ב] וזבחת כאש"ר צויתיך מלמד שנצטוה משה רבי' על הושט ועל הקנה ועל רוב א' בעוף ועל רוב ב' בבהמה, ויש מפרשין כאש"ר להיפוך רובו של אחד כמוהו.
אי"א [—אם ישאלך אדם] שחט את הושט בעוף ונמצאת הגרגרת שמוטה (ושחוטה) ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה או לאחר שחיטה מהו. תשיב לו זה היה מעשה ואמר' חכמים כל ספק בשחיטה פסולה.
<h2>דף כח:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט צריך לשחוט הוורידין אי לא תשי' לו צריך לשוחטם, דדם הנפש יוצא מהם. או מנקבן בקוץ בשעת השחיטה כדי שיצא הדם. ודוקא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחת אבל בבהמה אינו צריך הואיל ומנתחו אבר אבר והדם יוצא על ידי מליחה. ואם שכח ולא חתך ממנו הורידין בעוף מאי תקנתיה לנתחו אבר אבר.
<h2>דף ל:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט בשנים ובשלשה מקומות מהו. תשיב לו פי' בשני סכינים ושני בני אדם ושניהם שוחטין במקום הראוי לשחיטה שחיטתו כשירה דקיימא לן דלא בענן שחיט' מפורעת. והוא הדין נמי שנים האוחזין בסכין ושוחטין אפי' אחד למטה ואחד למעלה כגון שהיו תופשין הסכין באלכסונו של צואר שחיטתו כשירה. דלא בענן שחיטה מפורעת. ותמה רבי' שבתי בפירוש רבינו שלמה שפיר' כקולמוס באלכסון, דכוליה חד מקום הוא ומפורעת קרינא ביה והתחיל בקנה למעלה וחתך ושיפע כלפי מטה ובמקום שנגמרה שחיטת הקנה התחיל לשחוט את הושט וכן מלמטה למעלה ואמ' אני תמה בפי' ר"ש אמאי איצטריך לפרושי ומפורעת קרינא ביה והא איתוקם הלכתא דלא בענן שחיטה מפורעת. ולפי סברת דעתי נראין דברי המורה דאמ' ומפורעת קרינא ביה, דאכתי לא איתוקם הלכתא דלא בענן שחיטה מפורעת אלא מההוא תורא דאישתחיט בשנים ושלשה מקומות על רב יצחק בר שמואל בר מרתא שקל משופרי שופרי מינה וסבירא להו לשמואל ולר' שמעון בן לקיש דבענן שחיטה מפורעת וקא מותיב להו ר' אבין שחט את הוושט למטה ואת הקנה למעלה או את הוושט למעלה ואת הקנה למטה שחיטתו כשירה, ואמאי והא בענן שחיטה מפורעת וליכא. והוא מותיב לה והוא מפרק לה בשחיטה העשויה כקולמוס ואפירוקיה דר' אבין פיר' המורה ומפורעת קרינא ביה ולא סבירא ליה למורה הכי דבענן שחיטה מפורעת. ופי' נכון פי' המורה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] מהו לשון חלדה. תשיב לו כחולדה הדרה בעיקרי בתים ונכנסת בחורים ובסדקים כך זה נעץ הסכין בין סימן לסימן או תחת צמר מסובך או תחת העור שחיטתו פסולה. ולא מבעיא אם שחט הסימן מלמטה למעלה דודאי פסולה אלא אפי' אם שחטן מלמעלה למטה פסולה. דסוף סוף נעשית חלדה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] החליד במיעוט סימנין מהו. תשיב לו שחיטתו פסולה בין במיעוט ראשון בין במיעוט אחרון, אבל במיעוט ראשון דקנה אם החליד לא מטרפא כדאמרינן [כ"ח ע"א] הרי שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שחיטתו כשירה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] שחט שני שלישי והגרים שליש מהו. תשיב לו שחיטתו פסולה. דבעינן כל השחיטה במקום כשר וליכא. אי"א [—אם ישאלך אדם] שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש מהו. תשיב לו שחיטתו פסולה דבענן כל השחיטה במקום כשר וליכא. אי"א [—אם ישאלך אדם] הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש מהו. תשיב לו שחיטתו פסולה ואע"ג דאיכא לדמותו בחצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא דשחיטתו כשירה מיהו כי נפקא חיותא בעינא רובה בשחיטה וליכא. וכל שכן משהגרים שני שלישי ושחט שליש שהשחיטה פסולה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] איזו היא דרוסה. תשיב לו דרסה נקרא כל דבר שדוחקו אדם בכח בלי נענוע הולכה והובאה אלא כאדם שהורג את חבירו בסייף או כחותך דלעת או קשואים. אי"א [—אם ישאלך אדם] הדרסה למה פוסלת בשחיטה. תשיב לו מפני שאינו לא מוליך ולא מביא ואין זו שחיטה אלא נחירה ועל כן היא פסולה, דכתי' [ויקרא א'] ושחט, אין ושחט אלא ומשך שנ' [ירמיה ט'] חץ שחוט לשונם ור"ל משוך.
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט והתיז שני ראשים כאחת מהו. תשיב לו אם יש בסכין מלא שני צוארים כשירה. וטעמא דמלתא דהא נפק לה מחשש דרסה. אי"א [—אם ישאלך אדם] כמה שיעור אורך הסכין שלא יבוא השוחט לידי דרסה. תשיב לו צריך שיעור שני צוארי בהמה הנשחטת בו, וכמה שיעור אורך הסכין השוחט בהולכה ובהובאה י"ד אצבעות וסימן [ש"א י"ד] ושחטתם בז"ה ארביסר הוו. אי"א [—אם ישאלך אדם] שחט בהולכה ולא בהובאה או בהובאה ולא בהולכה מהו. תשי' לו שחיטתו כשירה בדיעבד אבל לכתחלה אנו צריכין הולכה והובאה.
<h2>דף לא.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] אם שחט באיזמל שאין לו קרניים מהו. תשיב לו שחיטתו כשירה בדיעבד. אבל מחטא דאושכפי' פי' מרצע של רוצענין, אפי' בדיעבד אם שחט שחיטתו פסולה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] בן אדם שהיתה בידו מאכלת בדוקה והפילה כדי לחתוך שום דבר והלכה ושחטה כדרכה מהו. תשיב לו כשירה דלא בענן כוונה בחולין. ודוקא כשהפילה הוא אבל אם נפלה מעצמה ושחטה פסולה דכתי' [דברים כ"ז] וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל.
<h2>דף לב.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] כיצד היא השהיה. תשיב לו כגון שהתחיל לשחוט ונפל סכין והגביהו או נפלו כליו והגביהן או שהשחיז את הסכין ועף ובא חבירו ושחט אם שהא כדי שחיטה אחרת פסולה דקה לדקה וגסה לגסה וכן בעוף כדי שיפיל את גפיו לאחוריו נבילה. ורב יצחק אלפס ז"ל פסק כמאן דאמ' כדי שחיטת בהמה לעוף. ואמ' רבי' שבתי בזה אינו נראה לי דקילותא רבתי היא זו. ופירש זה שאמ' כדי שחיטת בהמה לעוף דהיינו שחיטה לבדה בלא הגבהה ורביצה, ששיעור שחיטת בהמה כשיעור הגבהת עוף ורביצתו ושחיטתו. והכין הוא פירושא דהא מר מרישא בשחיטה לבדה קא מיירי ועדיין לא הזכיר הגבהה ורביצה ולית הלכתא כוותיה אלא כר' יוסי בר' חנינא דאמ' כדי שיגביהנה וירביצנה וישחטנה דקה לדקה וגסה לגסה. אי"א [—אם ישאלך אדם] למה השהיה פוסלת בשחיטה. תשיב לו משום דמתה קא שחיט. אינמי משום דמרתתא ומבלע הדם באיברים ואינו יוצא אפי' על ידי מליחה. אי"א [—אם ישאלך אדם] שהיות מהו שיצטרפו. פי' אם שחט מעט ושהה מעט ועוד חזר ושחט מעט ושהה מעט מצטרפין כל השהיות לשיעור שהיה שלימה ופסולה אי לא. תשיב לו מצטרפין כל השהיות לשיעור שהיה שלמה ופסולה. אי"א [—אם ישאלך אדם] שהיה במיעוט סימנין מהו. פי' לאחר ששחט רובה בהכשר מי אמרינן דהא אישתחיט שפיר ברוב סימנים. או דלמא כולה חדא שחיטה היא והא אית בה שהיה תיקו. ושחיטתו פסולה דכיון דלא איפשיט לן עבדינן לחומרא. ובמיעוט קמא דוושט פשיטא לן דנבילה ובמיעוט קמא דקנה לא מטרפא. דאמרינן [כ"ח ע"א] הרי שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו כשר, אבל אם שחט רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה ושהה במיעוט האחרון שחיטתו כשירה. כתב רבי' אפרים קלעי ז"ל בחיבורו שהה במיעוט סימנין כגון ששהה בחצי הסימן דוקא, כלומ' באותו המעט שבין חצי הסימן לרובו אע"פ שהוא מעט הוי דינו כדין הרבה ודין השהיה לא ימצא אלא בושט. דאילו בקנה אם נחתך חציו או פחות מחציו אמרינן [מ"ד ע"א] פסוקת הגרגרת ברובה. ודוקא בעוף דמתכשר ברוב א'. ואינו נראה לי זה הפירוש חדא דלא אמ' שהה במיעוט הסימן אלא במיעוט סימנין. ועוד היכי מצי למימר שהה בחצי הסימן, אם שהה בחצי הסימן פשיטא לן דנבלה, דאכתי לא שחט רובא והיכי הוה בעי תלמודא בחצי הסימן. ורבי' יעקב ז"ל פירש במיעוט במידי דמטרפא ביה ולא מתכשרא ביה והיינו מיעוט ב' סימנין בבהמה כגון רוב קנה ומיעוט וושט (בא) [בין] בבהמה בין בחיה ובמיעוט ראשון אבל במיעוט אחרון בין דוושט בין דקנה כיון דאי שביק ליה הכי הוכשרה ותו לא מפסלה בשהיה וברוב קנה בסוף שחיטה כיוון דאי שביק ליה הכי הוכשרה ותו לא מפסלא. וברוב קנה בסוף שחיטה כיון דשחט רוב ב' סימנין כשירה דהא רוב של כל אחד ואחד בענן הילכך לא מיטרפא ביה בשהיה. וראייתו מדאמרינן בפרק השוחט [תוספתא פ"ב ה"א] שחט חצי גרגרת ושהה בה כדי שחיטה אחרת וגמרה שחיטתו כשירה, וגם זה אינו נראה לי. דהיכי הוה בעי תלמודא כששהה ברוב קנה ומיעוט וושט הא פשיטא לכולי עלמא דנקיבת וושט במשהו והוא הדין נמי דאם שהה במיעוטו דמטרפא. ועל כן נ"ל פי' המורה. פירש רב שמואל בן חפני הכהן ז"ל שאם שהה בין סימן לסימן כשעור שהיה וחזר ושחט שחיטתו כשירה. ואינו נראה לרבי' שבתי ואמ' דטעות סופר הוא הדיבור הזה ולא אמרו פה קדוש כמוהו. דמכיון דאיסור השהיה הוא משום דמתה קא שחיט אינמי משום דמרתתא (קא שחיט) ומבלע הדם באברים ולא נפיק אפי' על ידי מליחה, אם כן מה לי אם שהה בסימן עצמו מה לי אם שהה בין סימן לסימן. ולפי סברת דעתי נראין דברי רבי' שמואל בן חפני הכהן ז"ל דדילמא סברתו היה בעוף שהכשרו בסימן א' ואמ' שאם שהה בין סימן לסימן כיון ששחט את הסימן האחד והוכשר תו לא מפסלא בשהיה וכמא דמנחא בדיקולא דמיא. אי"א [—אם ישאלך אדם] מכיון שטעם השהיה משום דמתה קא שחיט אינמי משום דמרתתא ומבלע הדם באיברים ולא משום קלקול השחיטה כי שהה במיעוט ראשון של גרגרת או בחציו תיפסל השחיטה שהרי מתה שחיט. אינמי משום דמרתתא ומבלע הדם באיברים. תשיב לו מאחר שאילו היה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו כשר והוא הדין נמי כששהה במיעוט הראשון או בחציו לאו מתה שחיט, שהרי אילו נפגם הקנה עד חציו מחיים לא היה מת בכך והדם נמי לא היה נבלע באברים דמחתיכת חצי קנה אינה מתה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] נמצא בוושט שום דבר קשה כגון אגוז או גרעין של תמרה ומעכב את הסימן מלהשחט יש לו תקנה אי לא. תשיב לו יש לו תקנה שידיחנו בסכין למטה או למעלה ויבדוק הסימנין במקום העיכוב ואם לא נפגמה ימהר עד שלא ישהה ויגמור שחיטתו ואחר גמר שחיטתו עוד יבדוק בסימן ואם נקרע או נפגם פסולה, ואי לא כשירה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט בסכין רע פי' שפיה עבה ואינו חותך כי אם בדוחק ואין בה פגימה כלל מהו לשחוט בה. תשיב לו אפי' מוליך ומביא כל היום כולו כשר ובלבד שלא ישהה כלל.
אי"א [—אם ישאלך אדם] שחט את הוושט בעוף ופסק את הגרגרת מהו. תשיב לו שחיטתו כשירה. דכיון ששחט תחילה הסימן הא' הוכשר. אבל אם פסק תחילה הגרגרת ואחר כך שחט את הושט שחיטתו פסולה. אבל בבהמה בין שחט תחילה את הושט ואחר כך פסק את הגרגרת בין פסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הושט שחיטתו פסולה דבענן רוב שנים וליכא.
<h2>דף לז:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] מסוכנת מנלן מן התורה דשריא דכתי' [ויקרא ז'] וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו. ואמ' רבנן ליכתוב רחמנא וחלב נבילה וטריפה אלא זו היא שאין חלבה חלוק מבשרה יש לך אחרת שחלבה חלוק מבשרה ואי זו זו זו מסוכנת. אי נמי מהכא דכתי' ביחזקאל [יחזקאל ד'] ואומר אהה יו"י אלהים הנה נפשי לא מטמאה ונבילה וטריפה לא אכלתי. לא מטמאה שלא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה בלילה ונבילה וטריפה לא אכלתי שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם. ואם תאמ' נבילה וטריפה מאי רבותיה דיחזקאל, אלא היינו רבותיה דלישראל שרייא מסוכנת אבל הוא לא אכלה. אי"א [—אם ישאלך אדם] מכיון שהטריפה אין אנו אוכלים אותה מפני שעתידה למות בתוך שנתה וחשבינן לה כאילו היא מתה מסוכנת שהיא גוססת ונוטה למות למה היא מותרת. תשיב לו אי בצרו לה סממנים היתה חיה כדאמרינן במעושנת ובמצוננת. אבל הטריפה אין לה רפואה לעולם לפי' היא פסולה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] כיצד היא המסוכנת. תשיב לו המסוכנת נקראת שמעמידי' אותה ואינה עומדת ואפי' אוכלת קורות או בקעיות היא מסוכנת.
<h2>דף לח:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט את המסוכנת מה פירכוס היא צריכה ביד או ברגל. תשיב לו, בהמה דקה צריכה שתפשוט את ידה ויחזירנה שאם לא החזירתה פסולה שאין זה פירכוס אלא הוצאת נפש בלבד אבל ברגל שהוא כבד ואינו קל בין כפפה ולא פשטה ובין פשטה ולא כפפה כשירה. וחיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס והעוף אפי' לא ריפרף אלא בעינו ולא כישכש אלא בזנבו הרי הוא פירכוס, והפירכוס שאמרנו צריך להיות בסוף שחיטה.
<h2>דף מא.</h2>
אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות שלא יאמרו לשר של ים הוא שוחט ואם שחט שחיטתו פסולה. ואסור נמי לשחוט בתוך כלי שלא יחשדוהו ויאמרו הרואים מקבל הדם כדי לזורקו לע"ג אבל שוחט הוא לתוך אוגן של מים עכורים דלא מתחזי בהון בבואה דמיא. ואסור לשחוט נמי לגומא שלא יחקה את המינים והתורה אמרה [ויקרא י"ח] ובחוקותיהם לא תלכו. ואם עשה כדי לנקר חצרו מותר.
<h2>דף מד.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] מהיכן מקום התחלת שחיטת וושט ועד היכן כלה מקום שחיטת ושט. תשיב לו מתרבץ הושט שהוא מבלעתא ועד מקום שישעיר. פי' דקאי פירצי פירצי דדמי לכרס עד שם הוא מקום שחיטת וושט.
אי"א [—אם ישאלך אדם] מה פי' עקור תשיב לו כגון שהרביץ הבהמה לשוחטה והיתה סמוכה למקום קשה ודחקה ברגלה ופשטה צוארה ונעקרו הסימנין קודם השחיטה אע"פ ששחטה שחיטתו פסולה.
<h2>דף מה.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] מהיכן הוא מקום הראוי לשחיטה. תשיב לו משיפוי כובע ועד כנפי הריאה התחתונה. ואם הטה ידו ויצא ממקום הכשר לשחיטה לצד הראש ולא שייר בחיטי לצד הראש נעשית הגרמה ושחיטתו פסולה. אבל שייר מן החיטי לצד הראש אע"פ שגמר שחיטתו בשיפוי כובע עצמו שחיטתו כשירה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] אנסה הבהמה עצמה או שאנסוה אחרים עד שהגיע האומא במקום רביצת האוני ושחטה טריפה או לאו. תשיב לו טריפה.
<h2>דף מו:</h2>
מפני מה עינוניתא דוורדא בכל היכא דסריכה טריפה. תשובה מפני שהוא שלא כסדר ועביד לינתק וכל דעביד לינתק כנתוק דמי הילכך טריפה. ומפני מה אם נחסר אחד מן השלוש אונות מצד ימין נחשב הוורד עמהן וכשירה. תשובה מפני שהוא קרוב להם ואינו נראה שלא כסדרן הילכך כשירה. אבל אם נחסר אחד מצד שמאל אינו נחשב הורד עמהן כי הוא שלא כסדרן וטריפה. ומפני מה אם האונות דבוקות בשומן הלב טריפה. תשובה מפני שהוא חלב העשוי ככובע וכל חלב העשוי ככובע אינו סותם והילכך טריפה וכן נמי הטעם אם היא דבוקה בטרפשא דכבדא טריפה ועוד שהוא בשר מת ואינו סותם. ומפני מה אם האונות דבוקות עם האומות ואינם מתפרדות כל שהוא להיות היכרא ביניהם טריפה. תשובה כי אמרינן כי היא חסרה אבל אם יש היכרא ביניהם כשירה כי אמרינן היינו רבותייהו וגידולייהו.
<h2>דף מז.</h2>
ומפני מה אם איכא בועא בשיפולי הריאה ואין הריאה מקפת אותה אפי' כל שהוא טריפה. תשובה כי אמרינן שהיא חסרה והילכך טריפה. ומפני מה אם איכא בועה בריאה ונראית כשתים מביאין קוץ או מחט ונוקבין אחד מהן ואי שפכי להדדי חדא הוא וכשירה ואי לא תרתי נינהו וטריפה. תשובה זו ששופכת לחברתה אחת היא ומשום הכי כשירה. אבל אותה שאינה שופכת הם שתים, וזה שנדבק מחמת נקב הוא דאמרינן אינקיב חדא לחברתה ועלה קרום ביניהם וקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום וטריפה.
<h2>דף מח.</h2>
ומפני מה כל סירכא המטרפת הריאה אע"פ שנופחין אותה ואינה מוציאה רוח למה היא טריפה. תשובה דאמרינן קרום שעלה בריאה אינו קרום לפיכך הוא טריפה. ומפני מה כל דיבוק שאנו מכשירין בנפיחה כגון דיבוק האונות אין אנו אומרים קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום. תשובה חדא דהוא מקום רבותייהו וסותמין זה את זה וחדא שאין יוצא הרוח לפיכך היא כשירה. ומפני מה אם האומות דבוקות בצלעות היא טריפה. תשובה הואיל ומקום רחב הוא מתנענעות כשהבהמה הולכת לכאן ולכאן ומתפרקת הריאה ועבידא לאינתוקי והילכך טריפה. ולמה בודקין ריאה של בהמה ואין בודקין ריאה של עוף. תשובה כי הוא כולו מקום רבותייהו כמו גבי אונות (על) [של] בהמה. ולמה אנו מברכין על השחיטה ואין אנו מברכין על הבדיקה. תשובה משום שאנו חייבים לברך על דבר שהוא מצות עשה כגון לולב ושופר וסוכה ותפילין וציצית ובדיקת חמץ וכיוצא בהם אבל במצות לא תעשה אין אנו מברכים מפני שאין להם זמן קבוע כמצות עשה. ובדיקת הבהמה היא מצות לא תעשה דכתי' לא תאכל כל טריפה. דאמרו רבנן [ויקרא י"א] זאת החיה אשר תאכלו. ואמרינן [מ"ב ע"א] דחיה תיכול ושאינה חיה לא תיכול. כלומ' שאינה יכולה לחיות.
ועוד למה אנו בודקין ריאה של בהמה מכל י"ח טריפות. תשיב לו מפני שטרפות הריאה מילתא דשכיחא אבל הנך לא שכיחי ועוד הריאה שהיא מוחזקת בטריפות בודקין לה והנך חזוקי איסורא לא מחזקינן.
<h2>דף נד.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] שחט את הושט ונמצאת (הגרגרת) שמוטה ושחוטה ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה או לאחר שחיטה מהו. תשיב לו שחיטתו כשירה לפי שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה. בד"א בשלא תפש הסימנין ושחט אבל תפש הסימנין ושחט איפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ושחיטתו פסולה.
<h2>דף עט.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] אותו ואת בנו נוהג בחיה ובעוף אי לא. תשיב לו אינו נוהג בחיה ובעוף אלא בבהמה דכתי' [ויקרא כ"ב] ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. [ע"א] ואין מצוה זו נוהגת בזכרים אלא בנקבות דמתרגמינן אותו ואת בנו לה ולברה. והטעם בדברי חכמים האם ובנה שכרוך אחריה. אבל הזכר אין בנו כרוך אחריו. ורבי' חננאל פסק כשמואל דאמ' הלכה כחנינא ואם נתברר לך שאביו ודאי הוא אסור לשחוט את בנו אחריו ביום אחד.
<h2>דף פא:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט ונתנבלה בידו וכן הנוחר והמעקר חייב משום אותו ואת בנו אי לא. תשיב לו פטור משום אותו ואת בנו. והטעם שאינו ראוי לאכילה והתורה אמרה [ויקרא כ"ב] לא תשחטו כגון שחיטה הראויה לאכילה אבל שחיטה שאינה ראויה לאכילה לאו שמה שחיטה ואפי' היתה אחת מהן כשירה וכמו כן אם שחט את הבהמה ובנה ביום אחד והיתה האחת טריפה פטור ממלקות. אבל אם שחטה תחילה ואחר כך בדקה ונמצאה טריפה חייב מלקות. וטעמו של דבר כי בשעת שחיטה בחזקת כשירה היתה.
<h2>דף פב.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] שני בני אדם שקנו בהמות אחד קנה האם ואחד הבת מי קודם לשחוט. תשיב לו מי שקדם וקנה תחילה הוא ישחוט תחילה ונקרא זריז ונשכר. זריז במהירותו נמלט מן האיסור. ונשכר ששוחט ואוכל בשר. אי"א [—אם ישאלך אדם] מי שיש לו בהמה ובנה ומכר אחת מהן הקונה רשאי להקדים לשחוט או המוכר שיש בידו האחרת. תשיב לו הקונה רשאי להקדים ולשחוט כי על דעת כן קנה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] בהמה שהיו לה שתי וולדות ושחט את האם ואת שתי וולדיה מה הוא חייב תשיב לו חייב שתי מלקות וכגון ששחט את האם תחילה. אבל אם שחט תחילה את וולדיה ואחר כך שחט את האם אינו חייב אלא מלקות אחת. אי"א [—אם ישאלך אדם] בהמה שהיה לה בת ובת בת ושחט בבת אחת האם ואת בתה ואת בת בתה מהו סופג. תשיב לו סופג שמונים ואם שחט את האם ואת בת בתה [ואח"כ שחט בתה] אינו סופג אלא ארבעים.
<h2>דף פג:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] כסוי הדם במה הוא נוהג תשיב לו בחיה ובעוף. דכתיב [ויקרא י"ז] אשר יצוד ציד חיה או עוף בין מזומנים הגדלים בבתים בין אינם מזומנים שהם פראים ומדבריים. וכן חיות הניצודות והגדלות בבתים.
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט חיה או עוף ביום טוב חייב לכסות אי לא. תשיב לו חייב לכסות לבד שיהיה לו עפר מוכן מבעוד יום ויהיה לו קרן זוית מיוחד או שיהיה לו דקר נעוץ בתוך עפר תוחח או שיהיה לו כירה שהוסקה מבעוד יום. אל אם הוסקה ביום טוב אסור לכסות בו ואם היה ראוי לצלות בו ביצה מותר לכסות ביום טוב באותו אפר. אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט חיה או עוף ביום טוב ונתערבו דמיהם בדם בהמה מותר לכסות ביום טוב אותו הדם אי לא. תשיב לו אסור לכסותו מאחר שאינו מיוחד. אבל אם יכול לכסותו בדקירה אחת כל הדם מותר. אי"א [—אם ישאלך אדם] מי ששחט חיה או עוף מערב יום טוב וקודם שיכסה היום קדש היום מותר לכסות הדם אי לא. תשיב לו אסור לכסות את הדם ביום טוב אבל מכסה במוצאי יום טוב. אי"א [—אם ישאלך אדם] כוי שהוא ספק בהמה ספק חיה מותר לכסות דמו ביום טוב אי לא. תשיב לו אסור לכסות את דמו אפי' אם יש לו עפר מוכן משום מראית העין כי הרואים שמכסה את דמו ביום טוב מאחר שיכול לכסותו במוצאי יום טוב יאמרו כי מין חיה הוא ויבואו להתיר את חלבו אבל אם יכסנו במוצאי יום טוב לא יבואו הרואים להתיר את חלבו כי יאמרו מאחר שלא כסהו ביום טוב עצמו חלבו אסור לאכילה. אבל בשאר ימי חול אם ישחט אדם הכוי ויכסה את דמו יאמרו הרואים משום ספק איסורא דאוריתא כיסהו ולא יבואו להתיר את חלבו אבל ביום טוב שיש תקנה במוצאי יום טוב לכסותו יבואו להתיר חלבו שיאמרו הרואים מאחר שהוא יכול במוצאי יום טוב לכסותו למה הוא מכסה ביום טוב עצמו. אי"א [—אם ישאלך אדם] חייב אדם לברך בכוי על כיסוי הדם אי לא. תשיב לו אינו חייב לברך מאחר שלא יכולנו לעמוד על אמיתתו אם בהמה אם חיה אנו מכסין מספיקא ואין אנו מברכין דעל הספק אין מברכין.
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט צריך לתת עפר תוחח מלמטה אי לא. תשיב לו צריך לתת עפר תוחח מלמטה וטעם לדבר דכתי' [ויקרא י"ז] בעפר משמע שני עפרים אחד מלמטה ואחד מלמעלה לכסות הדם. וטעם אחר בעפר כלומ' בתוך העפר שיהיה טמון בתוך העפר, והבית היא כמו בתוך. כתב רבי' שבתי ואמ' שאם ישאל השואל מה טעם צריך לתת עפר תוחח מלמטה הא קרא סתם קאמ' וכסהו בעפר בין קשה ובין רפה. ועוד כי בפרק שני דחולין [ל' ע"ב] גבי התיז ראשו גרסינן רבא בדיק גירא לרבי יואב בר תחליפא ושחיט ביה עופא בהדי דפרח ומסיק התם דמזמן לעפרא דכולא פקתא ואי איפשר לכל הבקעה להיות עפרה תוחח. ורבי' שלמה פי' עפר תוחח כל הבקעה היה מציע וכותש או שהיה עפר תוחח ומזמנן לכך. לפי ראות עיני לבי שלא הוצרך כך אלא לפי פסק ההלכה. ולפי סברת דעתי זאת השאילה איננה נכונה, שאיך יעלה על לב אדם לומ' וכסהו בעפר בין קשה ובין רפה פשיטא לכולי עלמא שאינו נקרא עפר אלא להיות תוחח. ועוד שרבי' שלמה שפי' שהיה עפר תוחח לפי דעת הגמרא פי' ולפי פסק ההלכה. וכיון שהלכה היא שאנו צריכין עפר תוחח בעפר שהיו מזמנין לרבי יואב בר תחליפא ואיך יעלה על לב אדם לשאול כזאת השאלה שוודאי ישאל מנלן שאנו צריכין לתת עפר תוחח מלמטה ותשובתו דכתי' בעפר שני עפרים אבל כשהוא מיישב השאלה רבי' שבתי איננה נכונה.
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט חיה או עוף וטרם שיכסה דם השחיטה שחט בהמה ונפל דם הבהמה על דם החיה או העוף חייב לכסות אי לא. תשיב לו פטור מלכסות שנמצא מכסה דם הבהמה. אבל אם שחט תחילה בהמה ואחר כך שחט חיה או עוף ונפל דם החיה או דם העוף על דם הבהמה חייב לכסות שהרי דם החיה או דם העוף למעלה ושפיר קא מכסה. ואם יקשה לך הלא אנו צריכין עפר תוחח למטה ועתה אינינו שדם הבהמה מפסיק למטה. תשיב לו כבר העמדנו טעם לדבר בפרק כסוי הדם. וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. וזה כיון שהיה ראוי לתת עפר למטה אע"פ שלא נתן אין מצות כיסוי מעכבת על ככה. ונראה לרבי' שבתי מזה הטעם שאם טרם שישחוט חצי הסימן שכח לתת עפר למטה אע"פ שלא נתן אין מצות כסוי מעכבת על כך אלא מכסה מלמעלה ודי לו על כך.
<h2>דף פד:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט חיה או עוף בשבת לצורך החולה מסוכן חייב לכסות או לא. תשיב לו פטור מלכסות. אבל יש תקנה שבמוצאי שבת יכסנו.
<h2>דף פה.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט חיה או עוף ונתנבלה בידו וכן הנוחר והמעקר חייב לכסות אי לא. תשיב לו פטור מלכסות. דכתי' [ויקרא י"ז] אשר יאכל הראוי לאכילה.
<h2>דף פה:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט וצריך הדם מה יעשה. תשיב לו או ינחרנו או יעקרנו. ומוטב תתבטל מחשבתו ואל תתבטל המצוה שחייב לכסות הדם.
<h2>דף פו.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] חייבין לכסות הרואים שחיטת חרש שוטה וקטן ששחט אחד מהם ושחט כראוי אי לא. תשיב לו חייבין הרואין לכסות דאילו חרש שוטה וקטן לאו בני דעת נינהו והן פטורין מלכסות. ואמר רבי' שבתי נ"ל שאם כסה אחד מהם די לו בכך דלא גריעי חרש שוטה וקטן מכיסתו הרוח דפטור שדי לו בכך. אי"א [—אם ישאלך אדם] חרש שוטה וקטן ששחטו בינן לבין עצמן ואין אחרים רואין אותן צריך כיסוי אותו הדם אי לא. תשיב לו מכיון ששחיטתן היא פסולה גם הדם ההוא אינו צריך כיסוי. ואמ' רבי' שבתי שאפילו בן דעת ואפי' הוא מוחזק בשחיטה אם אינו מומחה בהלכות שחיטה דשחיטתו אינה ראויה לאכילה ודם שחיטתו בין של חיה בין של עוף אינו צריך כיסוי.
אי"א [—אם ישאלך אדם] חרש שוטה וקטן ששחטו את האם מותר לישראל אחר לשחוט אחריהם את הבת אי לא. תשיב לו אסור לכתחילה ובדיעבד אינו חייב מלקות. ואם אחרים רואין אותן ששחטו כראוי השוחט אחריהם את הבת חייב מלקות.
<h2>דף פו:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט בלא ברכה שחיטתו כשירה אי לא. תשיב לו שחיטתו כשירה אלא שחסר לו מצות הברכה אבל השחיטה לא נפסלה בכך.
<h2>דף פז.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט הרבה חיות או עופות כיסוי אחד לכולן אי לא. תשיב לו כיסוי אחד צריך וברכה אחת לכולם. אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט חיות או עופות והפסיק ושח שיחה שלא לצורך השחיטה חייב לחזור ולברך אי לא. תשיב לו חייב לחזור ולברך על השחיטה פעם אחרת. וכיון שצריך עוד לברך על השחיטה צריך לכסות גם אותם דמי[ם] ששחט קודם שיברך ברכת שחיטה אחרת שלא אמרנו כסוי אחת לכולן אלא כשלא הפסיק אבל אם הפסיק בשחיטה עשה הפסק גם בכסוי. אך אם שח שיחה שהיא לצורך שחיטה כגון הבא עוד אחר לשחוט אינו חשוב הפסק.
אי"א [—אם ישאלך אדם] מי ששחט חיה או עוף וכסה את הדם וגלהו הרוח חייב לחזור ולכסותו אי לא. תשיב לו פטור מלכסות דכתי' [ויקרא י"ז] ושפך וכסה ולמדנו מוכסהו מיעוט. כלומ' פעם אחת ולא יותר. אי"א [—אם ישאלך אדם] מי ששחט וקודם שיכסנו נשבה הרוח וכסתו חייב השוחט לכסות אי לא. תשיב לו פטור מלכסות ואם נתגלה עוד מאחר שכסהו הרוח חייב לכסותו כי הוא לא כסהו. והטעם שאין דיחוי אצל המצוות ואע"פ שנדחה המצוה, כשכסהו הרוח אין לומ' הואיל ונדחה ידחה אלא כיון שנתגלה עוד חייב לכסותו. ואם יקשה לך מה בין זה לבין מי שכסה הוא בעצמו את הדם וגלהו הרוח שאמרנו כי פטור מלכסותו עוד. תשיב לו כי מי שכסה הוא בעצמו את הדם ונתגלה פטור הוא מלכסות מפני שאין שם שום דיחוי שהרי הוא קיים את המצוה מידו. אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט חיה או עוף וטרם שיכסהו נבלע הדם בקרקע חייב לכסות אי לא. תשיב לו יראה ואם רישומו ניכר חייב לכסות. ואם אין רושם הדם ניכר הרי הוא חשוב כמו שכסתו הרוח ופטור מלכסות. ואמ' רבי' שבתי שאם עוד הוכר רישומו חייב לכסות דומיא דכסתו הרוח ונתגלה שחייב לכסות.
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט חיה או עוף במה צריך לכסות ביד או ברגל. תשיב לו ביד אבל ברגל אסור מפני שהוא מבזה את המצוות, וגם כתו' [ויקרא י"ז] ושפך את דמו וכסהו במה ששפך בו יכסה ולא יכסה כי אם בדבר שזורעין בו ומצמיח.
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט ולא כסה חייב אדם אחר לכסותו אי לא. תשיב לו כל בן ברית הרואה את הדם מגולה חייב לכסותו דכתי' [ויקרא י"ז] ואומר לבני ישראל מצוה זו על כל ישראל, אבל אם שחט ובא חברו וקדם וכסה חייב לשלם עשר זהובים. ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו רבן גמליאל עשרה זהובים. ואם ישאל השואל לומ' הלא דין זה מדיני קנסות הוא וכל דין קנס שהוא דבר שאין בו חסרון כיס ממנו לא עבדינן שליחותייהו. ולמה חייבו לשלם. יש להשיב רק שחייבו אבל לא גבה ממנו. אלא הניחו כך שאם יתפוס מנכסיו לא יוציא מידיו. ואם ישאל השואל למה נתחייב המכסה לשלם עשר זהובים לשוחט הלא בעוד השוחט שם כיסה זה ובירך ושמע השוחט הברכה ונתחייב לענות אמן וכבר קיימא לן [ברכות נ"ג ע"ב] גדול העונה אמן יותר מן המברך וא"כ יענה השוחט אמן וירויח יותר שכר משכר הברכה. תשיב לו מפני שאין השוחט ראוי לענות דקיימא לן אין עונין אמן בנגעים. ושחיטה וכיסוי מילי דנגע הן. אי"א [—אם ישאלך אדם] שנים ששחטו ונגרר הדם לגומא אחת מהו יעשו. תשיב לו כל אחד מהן יברך ויכסה לפי שכל השוחט חייב לכסות דם ידיו. והנה שחטו גם שניהם.
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט חיה או עוף ונתערב הדם במים חייב לכסות אי לא. תשיב לו אם יש בו מראה אדמומית הרי הוא כדם וחייב לכסות. וכן אם נתערב דם חיה או עוף ביין אדום חשבינן לההוא יין כאילו הוא מים ומשערינן לההוא יין שאילו היה מים בשיעורו היה נראה בו מראה אדמומית אנו מכסים אותו ואם היה היין הרבה אין אנו צריכין לכסות. אי"א [—אם ישאלך אדם] דם חיה או עוף שנתערב בדם בהמה או בדם הקזה או בדם אחר שאינו צריך לכסות חייב לכסות אי לא. תשיב לו חשבינן לההוא דם כאילו היה מים כשיעורו. ואם יכול לשער שאילו היה מים היה נראה הדם צריך לכסות ואם לאו אין צריך לכסות.
<h2>דף פז:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] השוחט חיה או עוף וכסה הדם שנפל על הארץ חייב לכסות דם הניתז למרחוק אי לא. תשיב לו פטור הוא מלכסות דם הניתז ודם שעל הסכין ודם שעל אגפיים שהם כותלי בית השחיטה. אבל אם אין דם השחיטה על הארץ חייב לכסות דם הניתז ושעל הסכין ואם אין דם לא על הארץ ולא על הסכין צריך לכסות הדם שעל אגפיים כדי לקיים מצות כיסוי הדם.
<h2>דף פח.</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] במה מכסין ובמה אין מכסין. תשיב לו מכסין בזבל דק ובחול דק ובחרסית ובלבנה ובמגופה שכתשה ובאפר פרה ועפר סוטה, שגם האפר נקרא עפר שנ' [במדבר י"ט] ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת, ובשחיקת זהב, שגם הזהב נקרא עפר שנ' [איוב כ"ח] ועפרות זהב לו. בנקרת הפסילים הוא חול שיוצא מן הריחים כשחותכין אותם. ובזרניך הוא ארשניקי, כל אלו קים להו לרבנן שמגדלים צמחים. אבל זבל גס וחול גס ושחיקת כלי מתכות ולבינה ומגופה שלא כתשן וסובין וקמח ומורסן הוא קליפת החטה בכל אלה אין מכסין בהן כי אינם עפר.
<h2>דף פח:</h2>
אי"א [—אם ישאלך אדם] ההולך בספינה וצריך לשחוט חיה או עוף במה יכול לכסות. תשיב לו שוחק דינרי זהב ומכסה. וכן ההולך במדבר וצריך לשחוט חיה או עוף ישרוף בגד ויעשהו עפר ויכסה בו.
